'טובים מאורות שברא' – אסטרונומיה ביהדות
'טובים מאורות שברא' – אסטרונומיה ביהדות
הקשר בין אסטרונומיה ליהדות נראה לנו תמוה במחשבה ראשונה , או כזה שקשה לשים את האצבע על מהותו. ההתעסקות בקבוצות הכוכבים , בתנועתם על פני השמים תמיד השתייכו לעובדי עבוד"ז , אסטרולוגים , למיתולוגיות וכו' וכיום אנשים מתעסקים בכוכבים ממקום מדעי, מנקודת מבט חילונית.
לכאורה להתבוננות בכוכבים אין היבט יהודי ומקום בחיי היום יום שלנו .
האם זה באמת נכון?
אם נעצור לתת על זה את הדעת , בלי שאנחנו שמים לב , הכוכבים מוזכרים ומקבלים מקום כל הזמן, במקורות, בהלכה , בתפילה , בפיוטים ועוד .
מבריאת העולם , דרך אברהם אבינו וחלום יוסף
גדולים כמו דוד המלך, ישעיהו, הרמב"ם ורבי נחמן
ועד קטעים מתוך התפילה שאנחנו חוזרים עליהם בכל יום .
אם כן, מה תפקיד שמי הלילה? למה נבראו? האם יש ייעוד לאלפי הכוכבים שזורחים כל לילה?
כשחושבים על זה, לכל דבר בטבע יש סיבה ידועה- למים, לעצים, אפילו לאוויר.. אם השמים זרועי הכוכבים הם חלק מהחוויה שלנו כאן על כדו"א , צריך להיות לזה עניין.
נסתכל במקורות:
בברכת יוצר אור בשחרית לפני קריאת שמע – "הכין ופעל זהרי חמה, טוב יצר כבוד לשמו ..תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו ..ועל מאורי אור שיצרת, המה יפארוך סלה "
במעריב בתחילת ערבית מוקדש הקטע הראשון לתיאור ההחלפה שהקב"ה עושה בשמים בין היום ובין הלילה.
בתהילים כותב דוד "למנצח מזמור לדוד, השמים מספרים כבוד אל למעשה ידיו מגיד הרקיע "
וכל הפיוט היפהפה 'אל אדון' מדבר על "שבח נותנים לו כל צבא המרום".
מקריאה של כל המקורות אנחנו רואים שיש חזרה על הרעיון שהשמים הם של הקב"ה "אתה עשית את שמי השמים" "אשר בדברו מעריב ערבים ", ישיעיהו- " שאו מרום עיניכם וכאן מי ברא אלה". הכוכבים מתוארים בהרבה מקורות כ'צבא' של הק'בה (1)
ומה התפקיד שלהם? למה נבראו?
"השמים מספרים כבוד אל ", " שבח נותנים לו כל צבא המרום", "הללוהו כל כוכבי אור "," על השמים כבודו"
הקב"ה יצר לעצמו צבא, שמטרתו להגדיר ולפאר את שמו, להראות ושבח את הגדולה שלו.
עד כאן הכל טוב ויפה , לכוכבים יש מקום ביהדות, התפקיד לשמו הם נבראו הוא לפאר את מי שברא אותם ואת הכל.
אבל האם יש לזה קשר אלינו?
לאורך ההיסטוריה יש עניין בהסתכלות על הכוכבים, בהתבוננות ובעיסוק בהם.
אברהם אבינו "הבט נא השמיימה", חלום יוסף, מצוות של מועדים וזמנים, יש מדרשים שמתעסקים בקבוצות כוכבים ועוד ועוד.
מה העניין שאני בתור אדם קטן כאן על הארץ אסתכל בכוכבים?
בתפילה בבוקר אנחנו אומרים 'אמת ויציב ', אבל כשיורד הלילה בתפילות ערבית הברכה משתנה – אומרים 'אמת ואמונה' .
יש הבדל בין היום ובין הלילה. הלילה הוא זמן שבו היכולת שלנו כבני אדם נהיית מוגבלת. אנחנו רואים פחות טוב, עייפים יותר, בלילה אנחנו מתכנסים יותר בעצמנו ופחות פועלים, ובזמן הזה – יוצאים הכוכבים.
הקב"ה משנה את העתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו, והם זורחים בשמים, כל אחד מהם גדול עשרות או מאות פעמים מכדור הארץ, והמרחק בין כל כוכב כוכב הוא עצום, והם כולם עומדים בדיוק מושלם ברחבי היקום ושולחים קרן אור ממקומם עד אלינו, כדי להזכיר לנו – "שאו מרום עיניכם וכאן מי ברא אלה " מי ברא את הכל, מי מסובב את הכל, מי היה הווה ויהיה.
יש סיפור על רבי חייקל
, תלמיד של רבי נחמן שברך את אחד מתלמידיו בשפע כלכלי, אותו אדם נהיה עשיר ועסוק עד שלא היה לו זמן לבקר את רבו .
פעם אחת היה יריד בברסלב אותו עשיר הגיע ליריד, ועבר מהר את ביתו של הרב שלא יראה אותו כדי לא להתעכב , דפק הרב על החלון וקרא לו .
כשנכנס שאל אותו "הסתכלת היום לשמים?" "לא" הוא ענה. לקח אותו לחלון ואמר "מה אתה רואה?" "אני רואה עגלות סוסים רצים הנה והנה" אמר לו הרב "עוד חמישים שנה יהיה יריד אחר לגמרי, כל מה שאתה רואה פה כבר לא יהיה, אלא סוסים אחרים, ועגלות אחרות ואנשים אחרים, גם אני לא אהיה וגם אתה לא תהיה" ואז שאל - "מה אתה כל כך בהול ומוטרד שאין לך אפילו זמן להסתכל לשמים?"
במהלך היום כאן על הארץ אנחנו עסוקים בלרוץ ממקום למקום, לעשות, להספיק, לאגור - "כוחי ועוצם ידי" ולפעמים שוכחים גם בסופו של יום לשאת מרום עינינו ולהיזכר "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".
ניתן להגיד כי ההסתכלות לשמים מקומה לעזור לנו לקבל פרופורציה על המקום שלנו מול הבריאה והבורא. שבסופו של דבר אנחנו זמניים בתוך היקום האינסופי, שהצרות והדאגות שלנו הן כל כך קטנות בתוך הזמן, ומול גדולתו של הקב"ה.
להתבוננות בכוכבים כל לילה יש כח ללמד אותנו פרופורציות, אמונה וענווה.
*היום כשיורד הלילה אנחנו מדליקים אורות מלאכותיים בעצם ממשיכים את היום לתוך הלילה, מאפשרים לעצמנו להמשיך לרוץ, לעבוד ולא לעצור האורות האלו יוצרים זיהום אור שמונע ממנו להבחין בכוכבים. אנחנו כביכול ממשיכים להתרכז בעצמנו ומתרחקים מהאיזון הזה של לשאת את העיניים לשמים בסוף היום.
אולי זה עניין אמיתי, לצאת אל המדבר, אל מקום לא מיושב, לראות שוב את הכוכבים ולהרגיש את מה שהרגיש וכתב דוד "מה אנוש כי תזכרנו , בן אדם כי תפקדנו".
תהילה סקורי
1. הכוכבים בכינוי 'צבא'
- 'אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם'
- 'ויכולו השמים וכל צבאם'
- 'וצבא השמים לך משתחווים'
- 'פינות צבאיו קדושים'
- 'שבח נותנים לו כל צבא המרום'
- 'המוציא במספר צבאם'
