ממתנה נחליאל / שרגא סטראג'

" והיאך היא הדרך ..."[1]

חותמה של הליכת בני ישראל במדבר, הוטבע בקשר שבין ה' ועם ישראל, שנאמר: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך... לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"[2].

כיצד הלכו בני ישראל בדרכם הארוכה בכמות והמלאה באיכות, ממצרים עד ארץ ישראל?

המדרש, בתארו דרך זו, כותב: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר. מהו ויסב, שהרביצם בדרכי המלכים רבוצין על מטותיהם... ובזכות אהרון הקפתי אתכם בענני כבוד שנאמר פרש ענן למסך וכמה ענני כבוד היו מקיפין את ישראל במדבר... ואחד שהיה מהלך לפניהם רחוק ג' ימים והיה מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים ואת הסלעים ואם היה מקום נמוך היה מגביהו ואם היה מקום גבוה היה משפילו ועושה אותם מישור שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו"[3].

אם כך הדבר, הרי שאפשר להביא קץ לכל השאלות והמחקרים על דבר מסעי בני ישראל במדבר. נשגר לווין לחלל ובעזרתו נאתר דרך ישרה במדבר, דרך שחוצה הרים ומישרת בקעות, ובא לציון גואל..."[4]

"הביאני אל בית היין..."[5]

אולם, אין כזו דרך. ובכל זאת הלכו בני ישראל ממצרים לארץ המובטחת וכל גיא נישא וכל גבעה שפלה וענן הכבוד הכה הסלעים ועשה דרכם למישור... על שארע להם בדרכם כתב רש"י בפירוש לפסוק "נזכירה דודיך מיין מישרים אהובך"[6]: "ולפי דוגמתו הם מזכירים לפני חסד נעורים אהבת כלולות לכתם אחריו במדבר ארץ ציה וצלמות וגם צדה לא עשו להם והאמינו בו ובשלוחו ולא אמרו היאך נצא למדבר... והוא הביאם לתוך חדרי היקף ענניו... ומשתעשעים בתורה ושם מזכירים דודיו מיין ומישור אהבתם אותו"[7].

ודור המדבר, דור דעה, שיצא ממצרים ולפני נקרע הים וקיבל את התורה והשתעשע בבית היין ודגל ה' עליו אהבה, בלילה ההוא – ליל המרגלים – בכו בכיה לדורות.

ולמה בכו? כי את בית היין את שמחת הכלולות חששו לעזוב. לרדת מענני הכבוד דרך הגשם אל עולם ארצי. מניסי המדבר לעול הארץ הנושבת. ובמדבר הזה נפלו פגריהם.

חלקו חכמים בעונשם. "ת"ר דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו. יתמו בעולם הזה ושם ימותו בעולם הבא ואמר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, דבר ר"ע. ר"א אומר (הן באין) לעולם הבא שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי, באפי נשבעתי וחוזרני בי... אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שבקה ר"ע לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ומה אחרים באים בזכותם הם עצמם לא כל שכן"[8].

מסביר המהרש"א "שחשב הכתוב כל מעשיהם עד מעשה המרגלים שהיה בשנה השנית ליציאת מצרים שאינו רק מעשה ולימוד נערים שעדיין לא עמדו על דעת רבן אז שלא למדו תורה כ"א שנה אחת וא"א לעמוד ע"ד רבו עד מ' שנה ולזה אמר ג"כ דדמו במעשיהם אז כמאן דבסמי שהיינו כאנוסים וכשיכורים שאינן נדודים על מעשיהם"[9]. ופירוש העניין, שר' עקיבא סבר שאחרי שנה עמדו ע"ד משה רבם ולכן אין להם חלק לעולה"ב ור' אליעזר סבר שמ' שנה דרושות שיעמדו ע"ד משה ומאחר שעדיין לא עמדו על דעתו ועדיין משתעשעים היו בבית היין, הרי כשיכורים היו ואנוסים ופטורים מעונש ולכן באים לעולה"ב.

"כמאן דבסמי"

"ואמר רבה בר בר חנה זימנה חדה הוא קא אזלינן במדברא ואיתלוי בהדן ההוא טייעא... אמר לי תא אחוי לך מתי מדבר. אזלי חזתינהו ודמו כמאן דמיבסמי וגנו אפרקיד"[10]. ואומר התוספות "ודמו כמאן דמיבסמי. מכאן משמע כמ"ד בחלק מתי מדבר יש להן חלק לעולם הבא"[11] ששיכורים היו, "ואמר בכל זה אפרקיד שהיו פניהם למעלה שכל מעשיהם אף שחטאו ולא עמדו בעשרה נסיונות לפני ה' יתברך לא היה שם כפירה אבל פניהם היה למעלה"[12].

ויוצא מכל אלה, שבני ישראל שבאו למדבר באהבת נעוריהם, הוקפו ענני כבוד ובימי משתה כלולותיהם שטו כשיכורי יין ברחבי המדבר, משתעשעים בתורה וכל הטופוגרפיה החדה של המדבר נחשבה כלא היתה שנאמר: "כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים"[13], "כל הנותן עינו בכוסו כל העולם דומה עליו כמישור"[14].

" אל תרא יין כי יתאדם"[15]

דימוי נפלא נתן שלמה המלך לשיכור. "והיית כשכב בלב ים וכשכב בראש חבל"[16]. מסביר האבן עזרא: "כשוכב בלב ים. כי יחשוב שהוא חונה והוא נוסע. חבל שם והוא החבל שקשור בברזל הספינה והענין שלא תרגיש עת חנותך ונסעך"[17]. ז"א שהים הגדול ורחב הידיים גורם לשט בו אובדן תחושת התנועה והכל נראה כמישור אין קץ, כשלמות אין סופית, עד דלא ידע בין נוסע או עומד. השיכור נמצא המישור האושר המוחלט.

"אחרי במדבר"

 אך שכרותם של בני ישראל היתה במדבר, כי במדבר קבלו את התורה, במדבר הוקפו בענני כבוד, לא בים.

ולמה במדבר? מסביר המהר"ל "כי הישוב מפני שהוא מיוחד אל הדברים הגשמיים ולכך הם נדחים מן הש"י שהוא נבדל מן הגשמי לגמרי, והמדבר שהוא מסולק מן הדברים הגשמיים לכך המדבר הוא מיוחד אלך הש"י. ולכן כאשר ראה הים וינוס כי כולם היו נדחים מפני שמו הגדול כי אלו כולם הם דברים גשמיים ולפיכך הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור ההרים רקדו וגו', אבל המדבר היה מקבל כבוד השכינה מצד שאין בו דברים הטבעיים הגשמיים לכך ראוי ומוכן המדבר לקבל כבוד השכינה"[18].

________________________________________

[1] עפ"י הלכות יסודי התורה, פ"ב ה"ב.

[2] ירמיה ב', א'.

[3] במדבר רבה פ"א, ב'.

[4] מנשה הראל-היסטוריון, חוקר מסעי בני ישראל

[5] שיר השירים ב', ד'.

[6] שם א' ד'.

[7] רש"י שם.

[8] סנהדרין קי:

[9] מהרש"א, ב"ב עג:

[10] ב"ב עג:

[11] שם, תוס' ד"ה ודמו.

[12] ראה 9.

[13] משלי כ"ג, ל"א.

[14] יומא עה.

[15] ראה 13.

[16] שם ל"ד.

[17] שם, אבן עזרא.

[18] נתיבות עולם, נתיב יראת השם, פ"ג ד"ה ואמרו.