אילת עד הקצה
אילת עד הקצה
התחלה.
מדבר אילת הוא מדבר קיצוני.
התנאים פה חריפים וחדים הרבה יותר מאשר הנגב.
המשקעים פה הם פחות משליש! (30 מ"מ)
הלחות 0 !!
אין זה אזור מישורי אלא האזור עם הנוף הכי חריף מפסגות של 1000 מטר עד גובה פני הים-
במרחק קצר ביותר.(זה המקום היחיד בארץ שקווי הגובה על המפה הטופוגרפית במרחק של 20 מטר.)
החום פה מגיע ל-45 מעלות בצל, בקיץ. אך בחורף יכולים להיות פה שלגים!!
ההרים פה עם ניגוד גדול בצבעיהם משחור ללבן עם כל מגוון הצבעים שבאמצע.
הרים שנוצרו בכל הצורות האפשריות כמעט.
בים, מתחת לאדמה עם נחלים ועוד.יש פה עוד ניגוד חריף ביותר בין אחד המדבריות היבשים בעולם, עם כמות חיים מזערית ביותר.
לבין הים שהוא חלק בלתי נפרד מהנוף פה ועם זאת הוא אחד המקומות העשירים ביותר בעולם(!) במגוון וצורות החיים.
ואולי הניגוד הגדול ביותר פה הוא בין מציאות המדבר ליישוב, לעיר אילת!
מצד אחד- מדבר. מקום שקט, רוחני, מבודד
ומצד שני – עיר. ולא סתם עיר. "עיר החטאים" מקום שמרובה פה ההפקרות ולא צריך להכביר במילים.
- כהקדמה קצרה (מאוד!!) נציין שאנו מחפשים במילים אלו לחפש את הצד הפנימי / סגולי של המקום, את ה"נשמה" של המקום.
ואת זה נחפש
א. ע"פ מה שהתורה והנביאים כותבים ומציינים לנו, כאשר אם אילת מוזכרת אז אין זה עניין טכני אלא בא לבטא את העניין הפנימי של המקום.
ב. כמובן שגם נעזר בנוף הטבעי של המקום שהוא לא נוף חיצוני אלא מבטא את המהות הפנימיתשל המקום.
ג. בשם המקום עצמו שכידוע שם מעיד על מהות פנימית.
אילת מוזכרת במקרא בהקשר לשני אירועים-
1. נדודי בני ישראל במדבר
2. המקום הדרומי ביותר שאליו הגיעה מלכות ישראל
שני אירועים שני הקשרים אחד מציין נקודה לכאורה חסרת משמעות עוד אחד מהמקומות בהם עברו בני ישראל ("וייסעו מעברונה ויחנו בעציון גבר") השני מקום חשוב הקצה הדרומי ביותר דוקא כאן וכעיר מסחר חשובה מאוד- עד כדי כך שהשליטה במקום היא הדבר הראשון שמוזכר מכל מפעלי עוזיה המלך שפעל הרבה מאוד.
1. נדודי ישראל במדבר
אילת מוזכרת בשם עציון גבר בפרשת מסעי: "ויסעו מעברונה ויחנו בעציון גבר".
אנו יודעים:
"ואני עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום" (מלכים א ט כו)
מכאן ש:
אילת/ אילות הם אותו מקום או לפחות מקום סמוך.
אילת היא לחוף ים סוף
אילת בארץ אדום
זיהויה של אילת הוא כנראה באזור עקבה של היום- שם גם יש בארות מים.
לכאורה עציון גבר היא עוד אחת מנקודות מסע בני ישראל במדבר, אבל..
עציון גבר היא המקום היחיד המזוהה בוודאות בין מצרים לערבות יריחו!
ועוד, אנו שומעים על עציון גבר בתור נקודה חשובה במסעות המדבר:
"ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דיבר ה' אלי ונסב את הר שעיר ימים
רבים, ויאמר ה' אלי לאמר רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה"
(דברים ב, א'-ג')
בפסוקים אלו ה' מצוה אותנו להפסיק את הנדודים במדבר ולהיכנס לארץ ישראל: מספיק להסתובב!
עכשיו, הולכים צפונה! לארץ ישראל.
והפסוקים ממשיכים:
"ונעבור… מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר" (שם, ח')
זהו הביצוע! והציווי היה כאשר אנו פה, באילת!
אם כן נקודת המפנה מהמדבר לא"י היא כאן באילת!
ז"א אומנם אנו עדיין במדבר אך במחשבה (להבדיל מהמעשה) אנו כבר נכנסים
לארץ ישראל, כביכול המדבר כבר מסתיים (למרות שעדיין לא יצאנו ממנו בפועל).
לדוגמא: אסיר שיושב בכלא על 40 שנה(..) ברגע שאומרים לו: (אפילו לפני שיצא)
"מתחילים את תהליך שחרורך" הוא כבר יתחיל להרגיש חופשי או כמו שאומר הבעש"ט איפה שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא.
ולחיזוק העניין, עציון גבר נקראת בתרגום הירושלמי "כרך תרנגולא"
ואפשר לומר ברובד הפשוט שגבר זה התרנגול- כמו קריאת הגבר ביומא.
אך אולי ניתן לומר ולהעמיק שעניין התרנגול הוא ההתעוררות –
"הנותן לשכוי בינה".
כאן במקום זה יש התעוררות מיוחדת ראשונית ומעשית לארץ ישראל!
2. המקום הדרומי ביותר אליו הגיע ממלכת ישראל
אילת היא המקום הדרומי ביותר שאנו מזוהים בוודאות!
גבול ממלכת יהודה הדרומי מסתיים בדרום אי שם בין באר שבע למצפה רמון.
אז מה עם אילת?
שלמה המלך מגיע לפה לאילת ובונה פה צי ספינות
"ואני עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף בארץ אדום"
אולי דוד שכובש את אדום גם היה פה אך שלמה הוא הראשון שאנו יודעים עליו.
הוא מביא בספינות- זהב, כסף, שנהבים , קופים, תוכים, אלמוגים ועוד (מלכים א' י')
אחריו רחבעם עושה הרע בעיני ה' ואילת חוזרת לאדומים.
יהושפט (שעושה הטוב בעיני ה'!) מצליח לבנות גם הוא ספינות בעציון גבר
אך כתוצאה עם חיבור למלך ישראל שעושה הרע ספינותיו נשברות-
"ברוח קדים תשבר אניות תרשיש"
ושוב בניו עושים הרע בעיני ה' והשליטה פה באזור שוב חוזרת לאדומים.
אילת חוזרת לידים יהודיות בפעם השלישית בימי עוזיה/ עזריה
פועלו של עוזיה הוא עצום ואנו מכירים את השיר המפורסם: "ויבן עוזיה מגדלים בירושלים…"
לפני כל התיאורים על פועלו של עוזיה מוזכר ש"הוא בנה את אילות וישיבה ליהודה.."
עוזיה בונה (!!) את אילת (היתה הרוסה?)
בימי אחז נכד עוזיה אנו נפגשים בתיאור נורא!
"בעת ההיא השיב רצין מלך ארם את אילת וינשל את היהודים מאילות וארומים (קרי: ואדומים)
באו אילת וישבו שם עד היום הזה"
מרוח הפסוק הקשה הזה ניתן אולי להבין שהיה פה ישוב באילת, ישוב שיש לו חשיבות עצמית
לא קשור לעניין הכלכלי – מסחרי שנראה שיש לשלמה – יהושפט – עוזיה.
ישוב לשם ישוב ודוקא פה רחוק מכל מקום, ואף מגבול הנחלות.
בכל מקרא זהו המקום הדרומי ביותר שאנו מזהים-
א. שמופיע בתנ"ך – אולי מקומות בנדודי בני ישראל
היו יותר דרומיים מאילת אך אנו לא יודעים זאת.
ב. שהיה מקום ישוב – מקום הישוב הקרוב שאנו
יודעים לזהות הוא באר שבע!! (מאות ק"מ מאילת!)
אם כן-
מה זה אומר שבאילת יש מצד אחד את הנקודה הדרומית ביותר אליה הגיעו יהודים לחיות
ומצד שני בנדודי בני ישראל במדבר ממקום זה עמ"י מתחיל "להיכנס" לא"י?
העיר עקבה
דרב אל חג'- דרך החוגגים
דרך זאת מספרת את סיפור שמה של עקבה,
הדרך שיורדת פה בתלילות לכיוון אילת נקראת: "נקב עקבת אילה" העיקוב שלפני אילת.
כן, עיקוב ב-ק ולא ב-כ. עיקוב מלשון עקב שהוא מעוגל כמו הערקובה של הדלת שגם היא מעוגלת.
גם המעלה פה יש לו סיבובים חדים – "עיקובים" (גם מעלה עקרבים בנגב הוא מאותו שורש וקשור לבעל החיים עקרב בעקיפין- העקרב נקרא בשמו בגלל זנבו המעוגל- המעוקב..)
אם כן במשך השנים נשכח השם אילה ונשאר נקב עקבה. [כמו זיכרון (יעקב) ראשון (לציון) וכו']
אילת המקראית ישבה היכן שעקבה יושבת היום.,
אז מהי אילת מכל אוסף נתונים אלו? מה מהות המקום?
באילת יש את השילוב בין א"י למדבר. מצד אחד מדבר כחלק ממסלול הליכת בנ"י במדבר.
מצד שני א"י שהרי היא כמו שראינו גבולה הדרומי.
בצורה זאת.
ז"א היא גם מדבר וגם א"י אך מצד שני היא לא א"י ולא מדבר.
יש כוכב שנקרא נגה. כוכב זה זורח בבוקר לפני עלות השחר (וכן אחרי השקיעה)
הישוב כוכב השחר מדבר על כוכב זה – כוכב נגה. והוא נקרא ע"ש הפסגה הקרובה קובת א- נג'מה,
נג'מה זה כוכב נגה כמו שאפשר לראות ע"פ הדמיון השמות. וכן הפרח כוכב ריחני נקרא בערבית נג'וד ובאנגלית: asteriscus שמאוד מזכיר לנו סטאר- כוכב. חשיבותו של כוכב זה כ"כ גבוהה עד שבאמת מספיק לקרוא לו "כןכב" כאילו הוא הכוכב היחיד ביקום, ובאמת לאחר השמש והירח הוא הכוכב הכי מאיר את כדו"א. יש אומרים שאף גורם הוא לצל.. בחסידות, גם מזכירים את נגה – "קליפת נגה".
בכלליות הקליפות זוהי המציאות הנפרדת מהאלוקות. יש ארבע קליפות אך רק בקליפת נגה יש טוב שאפשר להוציא ממנה. או במילים של הרב גינזבורג: קליפת נגה-"כממוצע בין הקדושה לבין הטומאה, היא משמשת גם גשר ומעבר בניהם"
אם כן אפשר לראות שיש קישור וחיבור בין אילת שהיא בקצה- בקצה המדבר ובקצה הישוב.
לבין כוכב נגה שהוא בקצה הלילה וקצה היום (קצה יכול להיות במובן של התחלה וגם במובן של סוף. למשל בעיננו קצה ההר זהו חלקו העליון הרחוק, אך במתן תורה כתוב להיזהר מלעלות להר וליגוע "בקצהו" שזהו גבולו התחתון.)
קשר זה בין אילת לנגה בא לידי ביטוי לא רק בבחינת "הקצה היודע לאחד שני הפכים" אלא יותר מזה.
רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן של יש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת ׁירושלמי ברכות פרק א דף ב טור ג /ה"א
מהי אותה "איילת השחר"? בד"כ אנו מציירים לעצמנו את עלות השחר, אך "איילת השחר" היא כוכב נגה!
שעדיין כאשר חשוך, כוכב (תרתי משמע) זה מתחיל להאיר ולבשר את בוא היום.
ולעניינינו אין זה מקרי ש"איילת השחר" ו"אילת" זה אותו שם…
איילת השחר כפי שרואים אותה רבי חייא ורבי שמעון בר חלפתא מבטאת את הגאולה, כשהזריחה והאור הן הגאולה עצמה. (עיין: עין איה ברכות א' בהתחלה) גם לאילת יש קשר חזק לעניין הגאולה שאילת היא עציון גבר כפי שראינו לעיל היא נקודת הכניסה לא"י במחשבה, (לפני שנכנסים בפועל) וזה כמו איילת השחר שהיא הנקודה שלפני זריחת אור הגאולה ממש. וניתן להוסיף ולומר שהזכרנו לעיל את "כרכא דתרנגולא" עיר התרנגול ו- הנותן לשכווי בינה, – הוא הוא השכווי היודע להבדיל בין הלילה ליום אף שעוד חושך בחוץ…
ראינו עד עכשיו שאותה בחינה שיש לאילת (שהיא מקום מסויים) יש לכוכב נגה שזורח בשעה מסויימת בזמן.
זמן זה של נגה הוא עלות השחר כלומר אנו מדברים על ציר זמן של היממה.
אם נרצה לדבר על מהות של אילת ונגה בציר הזמן ששיך לשנה, על איזו תקופת שנה נדבר?
אולי נוכל לומר שאור הגאולה זורח בניסן "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"
ותקופת ה"לילה" של השנה זהו החורף.
אז "תקופת נגה" / "אילת" של השנה זהו חודש אדר. חודש שהוא לא חורף אך גם לא אביב.
מרכזו של חודש זה, זהו חג הפורים, שענינו המרכזי הוא השגחת והופעת ה' גם בחשכת הגלות.
"ונהפוך הוא" מתוך החושך הגדול של הגלות מתנוצץ אור הגאולה,בדמותה של אסתר המלכה.
שיש לה קשר לעניינינו.
אסתר נקראת על שמה של עבודה זרה (אוי כמה חושך רחמנא לצלן!)
ולמה נקראת אסתר – שהיו אומות העולם קורים אותה על שום אסתהר. מגילה יג.
אסתהר- היא אישתר הפרסית/ בבלי, או עשתורת הכנענית היותר מוכרת לנו מספורי התנ"ך.
מי היא אותה אסתהר / אישתר / עשתורת? היא היא העבודה שהיו עובדים ל..נגה.
ז"א אדר ובמרכזו פורים מהווים את אותה מציאות שהין לבין (בין חורף הגלות לניסן לגאולה)
במרכז חג זה נמצאת אסתר המלכה המגלמת בדמותה את כוכב נגה, וסימוך נוסף לזה,
ב"שיר של יום" של פורים מזמור כב' "למנצח על איילת השחר"…
[ולפרפראות עלה למעלה וראה את השם הלטיני של הכוכב הריחני...]
(אילת- אום רשרש השתחררה במבצע האחרון של מלחמת השחרור במבצע עובדה. זה היה בחודש אדר… )
עד כאן התבוננו על אילת וראינו שמקום זה (בכל המובנים שבו) הוא מקום שמכיל שני קצוות נפרדים ויודע לחבר בניהם. גם מצד נופו החיצוני
גם מצד אירועי התנ"ך שבו, וראינו שבחינה זאת של אילת במימד המקום יש לה בחינה דומה במימד הזמן גם על ציר השנה וגם על ציר היום.
ננסה להעמיק עוד בהתבוננות על אילת, מהסתכלות על הקשר שלה עם מימד הזמן על ציר של בריאת העולם.
אנו חיים היום בדור הגאולה – בדור העקב.
הסתכלנו קודם על גלגולי שמותיה של אילת שהיום נקראת עקבה. אפשר להסתכל זאת כעל מקרה ואפשר שהשם עקבה של היום מכוון.
עקבה כמו אילת נמצאת בקצה, בסוף = בעקב (העקב הוא סוף גופו של אדם והחלק הנמוך שבו)
אנו דור העקב, דור הגאולה שייכים לתקופה שעם ישראל במצב נמוך כמו שלא היה מעולם אך גם מצב רוחני גבוה שלא היה כמותו של בית לאומי, אלפי בני תורה, ספרי קודש שיוצאים חדשים לבקרים ותורת א"י שעולה ופורחת.
אנו בעיקבתא דמשיחא- ודור זה כמו שכותב הרב קוק במאמר הדור "דורנו הוא דור נפלא דור שכולו תימהון, …הוא מורכב מהפכים שונים, חשך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד גם רם ונישא הוא כולו חיי גם כולו זכאי"
משפטים אלו של הרב קוק מסכמים את אור התקופה ואור הזמן.
ונחזור לאילת.
אילת מצטיירת בעיננו כמקום של חופש והפקרות, מלונות, קזינו והוללות.
אך אילת עיר הקצה- עיר העקב- עיר נגה, כקליפת נגה ניראת רע אך הרבה טוב גנוז בה. כדורנו. – "חושך ואור משמשים בערבוביה" וננסה אנו בע"ה לראות את הטוב ואת האור של אילת וכן בחבר, בדור וכו'
