הטיול כחוויה
הטיול כחוויה
דף זה מיועד הן למדריך והן למדריכה
בלשון זכר ובלשון נקבה.
למתלבט, לשואל, לתוהה, או התוהה
אין הכרח להסכים עם כל מילה.
אך יש פה הרבה חומר למחשבה.
קורא\ת יקר\ה!
לפני שתעבור על מילים אלו,
תן דעתך למילים.
סגור את פלאפונך,
מצא פינה שקטה.
ותיתן למחשבתך דרור..
כג' שבט.
אתה זוכר את מה שהיה השנה בכג' שבט?
לא?!
תחשוב שוב..
ובכל זאת?
…
טוב,
נחשוב אחרת!
מה היה יום לפני כג' שבט?
או.. יום אחרי?
או שבוע לפני?
אתה ממש לא זוכר?
טוב אז נניח שעשית משהו די שיגרתי, קנית לעצמך משהו לאכול?
היית באיזה שיעור מסויים, או סתם ישנת?
אתה זוכר משהו כזה?
אולי במעומעם, משהו?
את המורה של כתה ט' (או יא', ג', או ז')
אתה בטח זוכר?
ניתן לומר שהוא שינה את חייך?
(יש כאלה אני יודע, לא רבים אך יש!)
ניתן אולי לומר שהוא השפיע במידה כזאת שישנם דברים יומיומיים, שאתה אומר: "זה ממנו"?
או אולי לעיתים רחוקות אתה נזכר בו, ואומר: "איש\ה מיוחד אין רבים כמותו"?
או שרק אמרת: "לא ידעתי להעריך אותו, איש טוב סה"כ"?
יכול להיות שאפילו הוא איש ששנה שלמה "חינך" אותך,
אבל אתה אומר לעצמך: "הוא לא השאיר עלי שום רושם"?
יש מצב אפילו שאתה נזכר, ואומר לעצמך "האיש הזה רק הזיק לחיי,
מוטב לא היו דרכינו נפגשות!!"
ישנם מן הסתם מאלה ומאלה ובגוונים שונים באמצע.
תחשוב\י רגע לעצמך, על מוריך על אנשים שעברו בחייך בתור מחנכים.
תחשוב גם על חבריך, אלו אנשים שלפעמים עיצבו את עולמך,
מתוך משפט סתמי שנזרק בכלל לחלל האוויר,
ויכול להיות שאפילו לא שמת לב לזה(!)(?)
מה הופך איש מסויים למישהו ששינה אצלך משהו?
או אוירה\ אוירע שטבעה בך את חותמה?
אילו אירועים(הופעה, טיול, ריב, פגישה וכו') "נתקעו" לך בזיכרון?
ולמה דווקא הם?
מי הוא זה שמנווט את חייך?
היש חוקיות במי\ מה ש"הביאך עד הלום?"
יכול להיות שהשאלה הרבה יותר גדולה.
מהו חינוך?
איך מחנכים?
או,
מה גורם לאדם להתחנך?
אלו אנשים שינו את עולמך?
יש קשר ביניהם?
אלו דברים נוגעים\ נגעו בך?
את\ה רוצה לחנך בכלל???(אפילו רק את עצמך)
על דברים אלו חייבים לענות לפני שמתחילים לחנך.
או לפחות לחשוב עליהם.
את הדברים הבאים ראוי לקרוא לאחר שבאמת עשית לעצמך הפסקה,
לאחר שהחלטת שהדברים קשורים אליך.
*יכול להיות שמה שנאמר פה הוא פילסוף בשבילך.
*יכול להיות שיש פה מילים יקרות שראוי לחשוב ולשמור עליהם.
….ואולי משהו אחר…
את\ה בחוץ יצאת עכשיו מ- 4 קירות מוגנים..
את\ה מוקף
מדבר.
מרחבים.
שקט.
גם יכול להיות שהתיישבת ליד איזה מעיין, בסבבה בכיף.
בכל מקרה את\ה בחוץ, ניתקת את הפלאפון (אם זה לא קרה עד עכשיו זה הזמן!)
לא יוכלו להשיג אותך את\ה יושב עם עצמך\ עם החבר'ה,
את\ה שומע\ת את המעיין..
את\ה במדבר מתחת לרותם..
את\ה נפתח\ת ואת\ה לא מבין\ה למה, אבל זאת הסביבה, משהו בה פותח.
וגם, פתאום חושך מתחדדים את\ה מצליח\ה לראות דברים שלא ראית אף פעם,
דברים מסביבך, דברים בתוכך…
אל תוך המסגרת הזאת את\ה משליך\ה את פנימיותך שמח\ה, מאושר\ת, טוב לך..
כג' שבט.
נכון את\ה לא זוכר\ת מה היה אז, אבל באותה שנה היה טיול שנתי.
את הטיול השנתי את\ה גם זוכרת במעומעם היינו במדבר והיה קשה וחם וקר.
אני לא יודע לתת תשובות לכל השאלות.
אני גם לא בטוח שכולם יהיו נכונות ואמיתיות במאת האחוזים
אולי רק במעט האחוזים.
אבל אני מאמין בחינוך.
מאמין שאפשר להפוך אדם ליותר אמיתי יותר טוב.
(שזו גם שאלה!! איך עושים זאת, שאלה חזקה מאוד!)
אני גם מאמין שמסגרת הטיול היא מסגרת בה האדם נפתח.
נפתח פיזית- במאמץ.
נפתח פיזית- למרחבים.
נפתח מנטאלית- מתגבר על קשיים.
נפתח חברתית לסובבים.
נפתח פנימית- לעצמו.
נפתח, נפתח, פשוט נפתח!
לתוך הפתח הזה יש לנו אפשרות להיכנס.
לא בדורסנות
גם לא באונס
לתוך הפתח הזה אפשר להיכנס.
בחברות.
באהבה.
מהמקום הזה אפשר להשפיע לתת, ואפילו הרבה.
לתוך המקום הזה יש לנו זכות להיכנס לזרוק משהו.
יכול להיות שמשפט קטן שלנו שינה מישהו
שינה למישהו
אולי אפילו את החיים…
על קצה הדף, על קצה המזלג,
הדברים לא נאמרו בסדר וגם לא באריכות.
אבל הם נאמרו.
וצריך לתת עליהם את הדעת.
למה אני מדריך\ה רוצה להדריך\ה?
ועוד..
