דברו איתנו

למידע נוסף אנא מלאו את הטופס. אנו ניצור איתכם קשר בהקדם.

סגולת המראות הצובאות ומכרות הנחושת בתמנע/ הרב גדי הרלינג

לעוד מאמרים של הרב גדי לחץ כאן

א.כריית הנחושת בתמנע בעבר.

"עבדים היינו לפרעה במצריים"[1].. קשה לתאר את עצמת המסכנות של מצבינו האישי כעבדים במצרים. אך מי שמבקר בפארק תמנע ורואה את מכרות הנחושת מהתקופה המצרית יכול קצת להבין ולהרגיש את אומללות העבדים.

המצרים חצבו "פיר"- בור עמוק עגול וממנו הסתעפו מנהרות כריה ארוכות בכמה רבדים. העמוקות מהן מגיעות לעומק כ-30 מטרים.

המצרים הגיעו לבקעת תמנע והביאו איתם הרבה מאוד עבדים. באתר קרוב לעמודי שלמה נתגלו שרידים של מחנה גדול ששוחזר בחלקו והוא נקרא היום "גבעת העבדים".

תארו לעצמכם את שגרת החיים של עבד במחנה הכורים: מתעוררים לפני הזריחה,  יורדים לבור , נשארים מתחת לאדמה, חוצבים בחול וכורים עפרות נחושת עד הלילה. הכריה מתבצעת בחושך ובמחנק (למרות פירי האוורור שנחפרו), מים אין בשפע כי בתמנע אין בארות או מעיינות, יש צורך להביא מים מעין רדיאן- יטבתה, או מעקבה שבהם היו בארות המים המתוקים היחידות באיזור. אוכל בודאי לא קיבלו הרבה, כך התמשכה העבודה עד שנגמר הכוח או שנגמרו החיים. את הנחושת שהפיקו בכבשנים שנתגלו בבקעת תמנע, הביאו למצרים.

ב. בניין המשכן

את הנחושת הזו אנו פוגשים בבניית המשכן. כשישראל היו במדבר היה להם נחושת לתרומת המשכן. את הנחושת הזו השיגו בשתי דרכים:

1.

מאותם תכשיטים וכלים ששאלו מהמצרים לפני מכת בכורות[2].. למרות שלא כתוב בפסוק נחושת במפורש, אך אונקלוס מתרגם: "וינצלו את מצרים"- "ורוקינו ית מצרים" ורש"י מביא את פירוש אונקלוס.

וחז"ל מוסיפים[3] ומפרשים את המילים : "וינצלו את מצרים"- שהשאירו אותם כמצודה (-מאגורה) בלי דגן וכמצולה בלי דגים. לכן יש להניח שגם נחושת לקחו.

2.

דרך שניה להשגת הנחושת היא בביזת הים. המצרים קשטו את סוסיהם ביציאתם למלחמה (כאילו יוצאים לחתונה). כשטבעו המצרים בים:"סוס ורוכבו רמה בים"[4], ה' הורה לגלים לפלוט את המצרים וסוסיהם כדי שישראל לא יחששו ויאמרו: כשם שאנו עולים בצד זה של הים, כך המצרים עולים מהים מהצד השני[5]. ומאותם סוסים לקחו ישראל את התכשיטים.[6] ומשם היה להם מתכות לבניין המשכן. כל כך הרבה תכשיטים היו על הסוסים עד שבנ"י לא רצו לנסוע מים סוף, ומשה צריך להכריח אותם לעזוב את ים סוף כנאמר6: "ויסָע משה את בני ישראל". ואומר רש"י6:"גדולה הייתה ביזת הים מביזת מצרים".

רעיון רוחני חשוב מאוד אנחנו יכולים ללמוד מכך. אותם תכשיטים ומתכות ששימשו את המצרים לע"ז, ולהרבות תאווה של עריות, כפי שנאמר על מצרים היא הייתה "ערות הארץ"[7], את אותו כסף וזהב ונחושת לוקחים ישראל ומצליחים בקדושתם להעלות את מדרגתו ולהשתמש בו לבניית המשכן, שמסמל את השראת השכינה, בקדושה ובטהרה, במחנה ישראל ובמסעותיהם. וזהו השימוש הנעלה ביותר שיכול להיות לדומם.

 

ג.כוונה בתרומת המשכן.

כשאדם תרם תרומה לבניין המשכן, הבחינו בוני המשכן בכוונתו של נותן התרומה. אם כוונתו הייתה קדושה וטהורה, בלי פניות ואינטרסים- "לשמה", בנו מתרומתו דבר חשוב במשכן. ואם כוונתו הייתה ירודה- לשם כבוד, או כנורמה חברתית- "לא לשמה", בנו איתו דברים פחותים[8].

ד. בניית הכיור ומעלתו.

את הכיור שהיה עשוי מנחושת, בנו מהנחושת של "המראות הצובאות" שתרמו הנשים[9]. במראות האלו התקשטו הנשים במצרים כדי למצוא חן בעיני בעליהן כדי להרבות צאצאים, ולקיים "ואעשך לגוי גדול"[10]. הבעלים, העבדים במצרים, חזרו מהעבודה עייפים ורצוצים. היה צורך להתקשט ולהתייפות, כדי שיתעוררו לנשותיהם לדבר מצוה[11]. אותו יצר שיכול להיהפך לחטא גדול לעטוף את האדם ולהביאו לשפל המדרגה[12]- נמוך ממדרגת בהמה, ויכול גם להביאו למעשים שלא ייעשו. את אותו יצר, קדשו הנשים במצרים, והרימו אותו למדרגת קדושה כדי להרבות צבאות ישראל, עד שהגיעו למספר 60 ריבוא, שאז חלה הקדושה העליונה על עם ישראל והם ראויים לצאת ממצרים כי גם המספר גורם[13].

בוני המשכן הבחינו בכוונתן הקדושה והרצויה של הנשים, ובנו ממנו את הכיור, שתפקידו לטהר את הכהנים לעבודת הקודש במקדש. ללמדנו, שלא רק שהתאווה והיצר הזה, יכול להיעשות בטהרה, בקדושת הנישואין, אלא, שהוא עולה עוד, למדרגת הקודש והמקדש, משמש בעצמו לטהר אחרים מהכיור.

 

ה. בדיקת אישה סוטה.

שימוש נוסף לכיור היה, שממנו לקחו מים קדושים, שמו בהם עפר מקרקע המשכן ומחו לתוכם שם ה' מהקלף, והשקו בהם את הסוטה. אשה שנחשדה ע"י בעלה שבגדה בו, לאחר שהתרה בה לא להיסתר עם איש פלוני ויש עדים שנסתרה איתו. שלום הבית הופר בצורה נוראה. יש צורך להחזיר את השלום לבית ע"י הסרת החשדות במקרה שהאישה אכן טהורה, או להעניש את האישה, אם אכן חטאה. לפרסם כמה חשובה שמירת קדושת המשפחה ושלום הבית בישראל. ולכן למים האלו קוראים " מים קדושים" כנאמר בפסוק12:"ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרס וכו'" ומדוע קוראים להם מים קדושים? מסביר רש"י 12וזה לשונו: " מים קדושים: שקדשו בכיור, לפי שנעשה (הכיור) מנחושת מראות הצובאות, וזו (הסוטה) פֵרְֹשָה מדרכיהן. שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח, וזו קלקלה לאחֶר- תבדק בו", עכ"ל.

למים הבאים מהכיור ישנה יכולת לבדוק האשה שקלקלה מעשיה בענייני המשפחה, כי הוא (הכיור) נעשה מנדבת ליבן הטהורה של נשות ישראל שתרמו את המראות, ששימשו בעבר לריבוי זרעם של ישראל בקדושה ובטהרה.

ו. סיכום:

מתרומת המשכן ובמיוחד מתרומת הנחושת לכיור, לומדים על סגולתם ויכולתם של ישראל להפוך חושך לאור וטמא לטהור. וזהו עניינם המיוחד של ישראל: לא רק שאנו יכולים להתגבר ולהגביל תאוותינו, ולהשתמש בהן רק במקום הראוי והמותר. אלא, יכולים אנו להופכם למנוף שיָרים אותנו למרומי הקדושה והטהרה ויקרבנו אל מגמת שלמות העולם, כפי שתהיה בימות המשיח- להפוך טמא לטהור וחושך לאור.

יהי רצון שנזכה להוציא לפועל ולהשתמש בסגולתינו זו במישור הפרטי ובמישור הלאומי, להאיר לנו ולעולם כולו, אמן.

 

 

[1] הגדה של פסח

[2] שמות, יא', ב'. יב', לה'-לו'.

[3] ברכות דף ט:

[4] שמות טו',א'.

[5] פסחים, דף קיח:

[6] שמות טו',כב', ברש"י שם.

[7] בראשית מב',ט. ילקוט שמעוני חלק א' רמז קמ"ח על פסוק זה.

[8] דברים שבע"פ ששמעתי מרבותיי, מי שמכיר מקור כתוב, נא להודיעני.

[9] שמות, לח',ח'. ועיין רש"י שם.

[10] בראשית, יב',ב'.

[11] תנדב"א זוטא יד',ו.-"וכמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהן פרים ורבים. ומנין לך. תדע לך שהוא כן שאין ישראל נגאלין אלא אם כן הם פרים ורבים ויהיו מלא כל העולם, שנאמר כי ימין ושמאל תפרצי, וזרעך גויים יירש, וערים נשמות יושיבו". ובפירוש שי למורא שם: "בזכות שהיו פרים ורבים- אף שנגזרו על בניהם שיטביעו אותם במים,מכל מקום קיימו מצוות הבורא יתברך. וכן ייגאלו ככה לעתיד.אלא אם כן הם פרים ורבים- כמו שאמרו רז"ל, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ופירש רש"י, אוצר הנשמות שמו "גוף". במסכת נדה דף יג,ב ועוד. ועיין בספר חסידים סימן ת"ק(עפ"י ישועות יעקב)" יי

[12] במדבר, ה', יז'. ברש"י ד"ה "מים קדושים".

[13] מהר"ל מפראג, גבורות ישראל, פרק יב', עמ' סד'-סו'. עולת ראי"ה חלק א' עמוד שפ"ז, בברכת "חכם הרזים", ד"ה 'ואמר עולא'. ובימינו יש להוסיף על דבריו שבקום המדינה היו 60 ריבוא תושבים בא"י. ובמלחמת ששת הימים היו בצה"ל 60 ריבוא חיילים(כולל מילואים)!