דברו איתנו

למידע נוסף אנא מלאו את הטופס. אנו ניצור איתכם קשר בהקדם.

מלח לפרשת קרח- דרור חמאווי

מלח- יותר מתבלין ."כל תרומות הקודשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחוק עולם.

ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך איתך".

רש"י– "כרת ברית עם אהרון בדבר הבריא ומתקים ומבריא את האחרים. כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם".

הברית שכורת הקב"ה עם אהרון וזרעו אחריו מבטיחה את ההגמוניה על עבודת ה' כשליחי ציבור בבית המקדש יחד עם התרומות שהם מקבלי כתמורה לעבודתם הקשה והמסורה.

השימוש בדימוי " ברית מלח" מצוי במקרא בעוד מספר מקומות ומשמעותו דומה –

דברי הימים ב יג ה – "ה'… נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח.." גם כאן ברית המלח מסמלת ברית נצח בין הקב"ה לבין בית דוד ועל כן לממלכת ישראל, שקמה מצפון ליהודה, לא היה סיכוי לבטל את מלכות בית דוד ובטח לא אויבים מבחוץ כמו חזאל מלך ארם המתגאה, על הריגתו של אחזיהו בן יהורם מבית דוד, על גבי מצבת ניצחון שהעמיד בעיר דן המקראית.

ויקרא ב יג- "ולא תשבית מלח ברית אלוהיך…" תפקיד המלח כאן הוא , כמובן, שמירה על בשר הקורבנות עד הקרבתם.

עמידותו של המלח לזמן ארוך והעובדה שהוא גם משמר הפכו אותו למושא דימויים הקשורים לבריתות נצח – בין הקב"ה לישראל, לבית דוד ולכהנים.

למלח נודעה חשיבות רבה בעבר ועד היום- המלח הינו מוצר בסיסי שאדם זקוק לו לשם קיומו (בכמויות הרצויות) לדוגמא : במהלך מרד בר כוכבא ביקש שמעון (בר כוכבא) ממפקדי עין גדי אספקה של מלח-

"תשלחו למחניה טענין די מלח ארבעה" (מתוך אחת האגרות שנמצאו בנחל חבר) בקשה זו לא מבטאת רצון לטיבול סלט אלא יש בה ביטוי לצורך בסיסי יותר וקיומי, אשר לא היה בנמצא בזמן המרד.

בתקופה הרומית נעשה שימוש במלח כמטבע עובר לסוחר. מעניין לציין בהקשר זה את מקור המילה SALARY (משכורת), שנגזר מהמילה היוונית SALARIUM – כינוי לקצבה שהעניקו הרומאים לחייליהם – קצבה של צרור מלח. ההתייחסות למלח היא גם שלילית כפי שאומר שמעון בן סירא: "ראש כל צורך לחיי האדם מים ואש וברזל ומלח…כל אלה לטובים ייטיבו כן לרעים לרעה נהפכו" בן סירא לט כו-כז(.יחד עם היות המלח מוצר כל כך בסיסי ומשמעותי לאדם, צריך לדעת שיש למלח גם צד שלילי שבו המלח מסמל קללה (לרעה נהפכו) צד זה מבוסס, כמובן, על תכונותיו של המלח. זאת נוכל להדגים במספר פסוקים:

"ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה…"(תהילים קז).

"ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב…" (ירמיהו יז)

ועוד פסוקים שכאן לא המקום לפרטם.

המלח מסמל את היובש מכיוון שאחת מתכונותיו היא ספיחת נוזלים וייבוש. על כן הביטוי המוצלח ביותר לשממה ולחוסר חיים הוא "מלחה". באזורים בהם רוויה הקרקע במים אך קצב התאדותם גבוהה, כמו בבקע הירדן באזור יריחו וכמו בערבה הדרומית, נשארת לחות עם ריכוזי מלח גדולים שטחים אלו מכונים מלחות. את המלחה מזהים מרחוק מכיוון שהיא "נקיה" מצומח , אין אפילו צמח אחד שיכול לחיות בתנאים מלוחים כל כך.

הפקת המלח התבצעה בעת העתיקה בים המלח ומשם הועלה המלח בדרכים מדהימות אל ההר ואל החוף במעלות (נקבים) על גבי השכבות הנטויות בזויות חדות במיוחד.

סדום ועמורה שכנו שתיהן סמוך לים המלח, שם ,כידוע, התחוללה מהפכה שהחזירה את חופי ים המלח למצבם השומם והמלוח – "גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח…. כמהפכת סדום ועמורה.." (דברים כט)

עובדת היותו של המלח משמר מעולה, מעלה נקודות למחשבה . אשת לוט הפכה להיות נציב מלח כלומר קפאה על מקומה, היא לא יכולה עוד להתפתח – זוהי מלחה ללא שום סיכוי להצמיח משהו. אשת לוט הפכה לנציב מלח משום שהסתכלה לאחור בניגוד לציווי. אולי ההסתכלות לאחור מבטאת את רצונה של אשת לוט להישאר מאחור שמשמעותו להישאר גם תרבותית בסדום ועמורה "הארצות המפותחות שלחופי ים המלח". על כן היא נשארת נציב מלח בזמן שלוט עולה להר וממנו מתחיל ראשית זרעו של דוד (מואב). אנו מתפללים לקיום ברית המלח אך יחד עם זה עמלים לא להישאר במדרגת המלח "המשמר" אלא להתקדם ולעלות מהמקום הנמוך, בו נמצא המלח, אל ההר.