דברו איתנו

למידע נוסף אנא מלאו את הטופס. אנו ניצור איתכם קשר בהקדם.

התייר הגדול

מחשבות על טיול, תיירות, ירדן ופרשת שבוע

מה עניין התיירות?

מה זה אומר להיות תייר?

זה דבר טוב? רע?

אין ספק שהמרגלים שתרו את הארץ חטאו על שהוציאו את "דיבת הארץ רעה"

או כמו שכתוב בתהילים קו': "וימאסו בארץ חמדה"

ולכן נראה בפשטות שהיציאה לתור את הארץ זה עסק פסול.

חיזוק לזה אפשר לראות אצל יהושע. יהושע "שולח" כמו משה ("שלח לך") אך יהושע שולח מרגלים.

משה שולח אנשים "לתור את הארץ", אולי אפשר לומר שהרעה התחילה בעצם הגדרתם כ-תרים.

מה זה בעצם תיירות?

באורח פלא, בקצה האחר של הפרשה מופיע שורש זה שוב.בקצה השני, בסוף, אולי כתיקון של אותו חטא. "…וראיתם אותו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"

גם לתרים את הארץ נאמר: "וראיתם את הארץ.."

התרים נתבקשו לראות זה היה ציווים ואולי מכאן גם חטאם, אסור לתת לעין להוביל, אסור לתת לה זכות קדימה על מה שהיא מראה לנו. אם ניתן לה פשוט ניפול, וזה בדיוק מה שעשו התרים לעם ישראל- "ויראום את פרי הארץ" אנו מוצאים כאן תיקון.

וכך כביכול אומרים לנו: אתם רוצים לא לחטוא במה שחוטא התייר (מה חטאו בדיוק?)

אל תתנו לעיניכם להטעות אתכם. כאשר אתר מרגישים שאתם בדרך לראיה אסורה תביטו בציצית, תביטו באותם פתילות המפוזרות לשמונה פתילים ובארבע כנפות ותזכרו ("וזכרתם") זהו "עלמא דשיקרא" תיזכרו שעם כל קצוותיה המפוזרות היא מחוברת ע"י בגד אחד! העולם הוא אחדותי ה' אחד ושמו אחד. אם נסתכל על העולם ניפול, ולכן ע"מ שנוכל להמשיך לחיות בלי ליפול צריך לסגל עיניים שלא מסתכלות על זה העולם ומתבלבלות – כמו מרגליו של יהושע שכמה מעלות היו להם.

  1. לא ראו את כל הארץ כמו מרגליו של משה אלא רק עיר אחת.
  2. ואפילו לא בעיר אחת אלא רק בית אחד!
  3. ובמשך שהותם ברוב הזמן התחבאו מרודפיהם.

ולמרות זאת הם אומרים: "נתן ה' בידנו את כל הארץ"

עד כאן הכל טוב יפה ופשוט אך מה מלעשות שבשבת הקודמת קראנו כך(במדבר י' לג'): "..וארון ברית ה' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה" אז מה?

הארון לא בסדר?

יש בכל זאת תיירות נכונה?

על מה מסתכלים? ועל מה לא?

או אולי איך מסתכלים?

הייתי רוצה לבחון שלושה סוגי הסתכלויות על המציאות.

השניים הראשונים הם המבט הסובייקטיבי והאובייקטיבי. האדם מאז ומתמיד בחן את סביבתו

אך תמיד הבחנה זאת הייתה מהאדם החוצה. ז"א האדם מסתכל סביבו ובוחר לתת את מירב תשומת הלב לאובייקט מסויים שכנראה חשוב לו , או השפיע עליו יותר מהאחר. למשל צמח המשמש לרפואה יהיה חשוב לעין ערוך מצח אחר שאין לו שימוש. ודוגמא נוספת: עם סלע בו אפשר לחצוב בור תהיה לאדם הכרות הרבה יותר אינטימית מסלע אחר. כך יוצא שסביבתו של האדם מצטיירת בעיניו כסובייקטיבית.

הגישה האובייקטיבית אומרת שאין הבדל בין הצמח ארז הלבנון לצמח אהרונסונית פקטורבסקי. למה? כי שניהם צמחים שעברו הרבה אבולוציה שניהם מתקיימים היום ולכן שניהם מוצלחים. גישה זו היא אולי מה ששרה קורין אלאל "כל המקומות קדושים.." (ואולי ריבוי האלים בשמה מרמז…) הסתכלות זאת היא ההסתכלות המודרנית המצויה ביותר היום מה שמכונה "ללא הבדל דת גזע ומין" –

כולם שווים, כולם אותו דבר.

ואם תרצה לומר כמו ההסתכלות הראשונה- הסובייקטיבית אז או שיזלזלו בך על הפרימיטיביות שלך. או שינסו לעורר בך שמץ של קידמה "להאיר" לך את המציאות.

מה הקשר לתיירות?

ומה הוא המבט השלישי?

המבט השלישי מבט של תורה.

מבט שהוא גם אובייקטיבי וגם סובייקטיבי.

לא מזלזל בהסתכלות הראשונה, אך גם לא מסונוור מההסתכלות השניה.

מבט שאומר כמו השנייה שכולם חשובים. אין ולו אחר שאינו יציר כפיו של הקב"ה, וגם בקטן ביותר האלוקות חיה וקיימת. אך בדומה לראשונה הוא אומר: יש הבדלים! לא כולם שווים צריך לחפש בפנים מה העניין של כל אחד ומה הנקודה שלו ויש מי שעניינו הוא כללי יותר וחשוב יותר מהאחר- האלוקות בו יותר גדולה ויותר קרובה אלינו. לעולם ירושלים משמעותית יותר מתל אביב למרות שגם לתל אביב עניינים חשובים.

שלושה סוגים של תיירים.

התייר הראשון הוא התייר הקלאסי.

מי שבא לראות את המקומות היפים, המיוחדים, המרעישים של המקום. מי שרק המציאות החיצונות, המציאות הפיזית מדברת אליו הוא התייר המצוי. מי שבכלל עצם הגעתו זה- כי הוא שמע, אמרו לו שזה מקום יפה, ולא כי יש לו רצון אישי להגיע. מי שיסע לאילת לשלושה ימים ויהיה באטרקציות, במלון, בג'יפ, איימקס ואולי גם הקניון האדום, הוא אותו תייר שאנו מדברים עליו.

תיירות זאת אלו גם המרגלים ששלח משה אלו שמסתכלים על המציאות בעיניהם ואת המראה החיצוני הם מפרשים ("כראות עיניהם.." תרתי משמע)

התייר השני הוא התייר החוקר

מי שמגיע למקום ולא רוצה להיות מושפע מדעות קדומות של אנשים שהיו לפניו רוצה לבדוק בעצמו לראות בעצמו. תייר זה ירצה להיות בכל מקום ולא יכוון את עצמו למקום מסויים, נכי בכל מקום יש משהו שהוא יראה שהוא יפגוש שידבר אליו.

התייר השלישי הוא התייר האמוני

גם הוא כמו קודמו התייר השני יהיה לו טוב בכל מקום, ובכל מקום יחפש אלוקות.

אך הוא גם יגיד אם מקום זה הפך להיות מיוחד בעיני בני אדם, אם מקום זה האדם מייחס לו חשיבות מיוחדת, סימן שיש עניין מיוחד זה המקום. תייר זה הוא גמיש ביותר לכל דבר בעיניו יש משמעות. הוא יכול לא לראות כלום (כמו מרגליו של יהושע) ולומר מסקנות חד משמעיות לגבי כל הארץ (נתן ה' בידנו..) מצד שני הוא גם מייחס חשיבות פנימית למקום בו הוא נמצא וזה באמת מה שנותנת לו ההסתכלות, ז"א מרגליו של יהושע האמינו שאם הקב"ה מצוה אותנו לכבוש את א"י זה מה שנעשה, ובשם ה' נעשה ונצליח. (לעומת מרגליו של משה ש"לא האמינו לדברו" [תהילים קו']). ההסתכלות הזאת של התייר השלישי לא מחייבת הבנה וידיעה, וחשוב לדעת את זה! היא לא שוללת את ההבנה אך היא מדברת על משהו אחר על אמונה- ז"א על תפיסה שתגיד – לא בהכרח מה שאני מרגיש ומה שאני מבין זה נכון(יכול להיות שכן, שזה נכון), אך היא אומרת יש מציאות פנימית מאחורי המקום שאני צריך למצוא אותה. מאחר ותייר זה ראייתו אינה חיצונית הוא יכול להסתכל על המציאות בלי להתבלבל. הוא לא חייב להסתכל אך הוא יכול. הוא גם יכול וצריך להשתמש ברגשותיו (מה שהתייר השני לא עושה) ובשכלו (מה שהתייר הראשון לא עושה). אך תמיד הוא יודע שיש משהו מעבר לדברים, תחושה פנימית שמעבר ליופי ומעבר לחשיבות קיים משהו שהלוואי שאגיע אליו, הלוואי שאדע אותו (וגם כאשר אדע אותו הוא יישאר רחוק) אך לא בטוח.

התייר השלישי הולך אחרי התייר הגדול.

התייר הגדול הוא ריבונו של עולם ששיא הופעתו בעולם היא דרך ארון הברית.

התייר השלישי הולך אחריו פיזית במדבר, והולך אחריו רוחנית בכל מקום שאליו הוא מגיע. התייר הגדול השאיר לנו ספר שדרכו נוכל להיות תיירים טובים, אמיתיים. דרך התורה ביכולתנו להסתכל על המצאות בעיניים נכונות, בעיניים שלא מתבלבלות. אבל עיניים מסתכלות, בוחנות, רואות לא להחביא את עצמנו במרתפים אפלים כך שלא נראה,אלא להסתכל, לראות, ולראות בגדול (תרתי משמע..)